בשנים האחרונות נפוצה התופעה של הקמת חברות על ידי עובדים שכירים (להלן "חברת שכירים") אשר מקבלים את תמורת עבודתם לא כמשכורת מהמעסיק , אלא כדמי ניהול המשולמים לחברה שבבעלותם (המוציאה חשבונית מס למעסיק) וזאת לשם חיסכון בתשלומי מס וביטוח לאומי.

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע בפסק דין (קרן תל אביב לפיתוח ע"מ 28320-05-12) כי קבלת שירות מחברה בבעלותו של נותן השירות אשר מאפייני עבודתו וחוזה העסקתו מצביעים על היותו שכיר בפועל , אינה פוטרת את המעביד (מקום העבודה בו מועסק בעל חברת השכירים) מחובותיו לעניין ניכויי מס וביטוח לאומי מדמי הניהול אשר רואים אותם כמשולמים באופן אישי לעובד.

בית המשפט קבע כי לאחר שהוכח כי מתקיימים יחסי עובד – מעביד בין המעסיק לבין העובד חלות כל החובות הנקובות בחוק על המעסיק מקבל השירות ויש להתעלם לצורך חובות אלו מכך שהעובד התאגד במסגרת חברה בע"מ לצורך מתן שירותי הניהול.

בית המשפט קבע למעשה כי התשלום המשולם לחברת שכירים הינו תשלום בגין "הכנסת עבודה" והחיל את חבות ניכויי המס וביטוח לאומי על משלם דמי הניהול.

ישום פסיקה זו (פס"ד ניתן במחוזי וצפוי שיוגש ערעור לעליון) על ידי רשות המיסים וביטוח לאומי משיתה על מקבל השירות עלויות נוספות גבוהות ביותר (במקרה של דרישת גילום, הסכום עלול להיות אף מעבר לסכום דמי הניהול ששולם בגובה חשבוניות המס).

על כל מעסיק המקבל שירותי ניהול מחברת שכירים לבחון את חשיפתו לאמור לעיל ולהיערך בהתאם.